מציאה שמצאתי בבית הורי. שריד מזכרת אחרון מעבודתה של נעמי טובי (צארום) ז"ל שהייתה הדודה של אמא שלי. העבודה נעשתה בסגנון קליעה תימני שלצערי אינני מכירה כל כך את מהותו. מילדותי אני זוכרת את רב עבודותיה כמלאות צבע ועשויות בטוב טעם ובדיוק יתר. אני זוכרת שניסו לשכנע אותה למכור את עבודותיה בסטודיו זה או אחר בירושלים, אך היא סירבה. לצערי הרב היא הייתה כמו אומנים רבים בני העדה התימנית שעסקו באומנות שימושית אשר הסתגרו בדלת אמותיהם והצטנעו במעשיהים, ואנחנו איבדנו את היכולת לזכות בעושר הרב של עבודותיהם.
במקרה שלי מכיוון שעיסוקם של סבי וסבתי (אחות הדודה הזו) היה צביעת חוטים, טוויה ואריגת בדים, גם כאשר ביקשתי ללמוד מהם את התורה (אני כנראה מהיחידות במשפחה שירשו את האומנות השימושית בגנים), הן סירבו בכל תוקף מתוך אמונה שכל ילד צריך לעסוק באומנות של אבותיו (וזאת מבלי להתייחס לעובדה שלא היה לי ממי ללמוד שכן סבי נפטר ממחלת ריאות עוד כשאימי הייתה ילדה פעוטה וסבתי נרצחה בפרעות בצנע באותה שבת ארורה המוכרת כשבת השחורה של קהילת צנעא ואימי לצערי יכלה ללמד אותי רק לתפור ולסרוג - עיסוקיה מאז הגיעה לארץ כילדה יתומה).
כך הפסדתי את היידע של שזירת חרוזים לבגד החינה של כלה תימניה שכל כך ריתק אותי . הדודה שעסקה בכך סירבה ללמד אותי בטענה שזה לא בשבילך, זה לא של המשפחה שלך, וניסתה בכל דרך ללמד את נכדותיה את המלאכה, אך הן מצידן סרבו בכל תוקף ללמוד מתוך חוסר עניין.
אבל כמו שאתם יודעים שום דבר בעצם לא מניא אותי היום מלעסוק במה שאני אוהבת וללמוד דברים חדשים גם אם זה יוצא בעצם לימוד מהדלת האחורית.
נשיקות ושבת שלום לכולם
אין רעיון או מטרה שלא תוכל לאמץ באמצעות מחשבה"
נפוליאון היל
ומקרוב...
ועל הדוגמנית הבית - אמא שלי ...
