יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

הלו קיטי....

לפני שנתעמק בדוגמאות של הלו קיטי מצרפת

כאן להנאתכן הדרכה מצויינת  של כתר סרוג לפורים -

http://www.alhsa.com/forum/showthread.php?t=153771

ועוד כמה דברים נהדרים לילדים -

http://www.alhsa.com/forum/showthread.php?t=152968

וכאן יש הדרכה מעולה לשמלה מתוקה -

http://www.alhsa.com/forum/showthread.php?t=166971

ועכשיו להלו קיטי, אחת הדמויות האהובות על ילדינו. יש כאן כמה רעיונות לשילוב בסריגה או לחלופין ברקמה על בגד, שמיכה וכו'






יום שבת, 25 בדצמבר 2010

מותק...אני סורגת ...- העברה מהבלוג הישן - סטודיו צועניקה

היום אני 
 

 
פורסם ב-25 בדצמבר 2010, 14:52 במדור סריגה
 
אני יודעת שזה מעצבן אותך אז יש לי וידוי קטן!
ביומיום שלי לאחרונה יש לי היתר לנצל את זמני ויכולותי לעשות כל דבר חוץ מסריגה...
לאחרונה הערבים מאד קרירים.. ורק אז הדבר הכי נכון לעשות בעצם,  כשאין אף אחד בסביבה, זה פשוט לשבת ולסרוג...זה הופך להיות הזמן היחיד המתאים לסריגה.
על מה אני מלינה אתם בוודאי שואלים? עד לא מזמן לקחתי את הסריגה איתי לכל מקום אפשרי. כלומר כל מקום שבו צריך להמתין למשהו או למישהו, כאשר לצידי אחד מקשקש בסלולארי, שני מתעמק במחשב הנייד שלו, שלישי מעיין בספר או בעיתון ורק אני..
נו כבר אמרתי ....סורגת!
אבל מה לעשות??עד לא מזמן, בכל מקום כזה...המתנה לרופא, נסיעה באוטובוס, או המתנה ללקוח, ברגע שרק שלפתי את המסרגות ' כולם עצרו מעיסוקם וכל המבטים הופנו אלי ולא אחד ולא שניים הביטו בי במבט משועשע של - מה עושה בדיוק המופרעת הזו בקרבנו????....
במשרדים המזכירות עצרו מעיסוקן והחליפו אישה עם רעותה מבט של - מה זה הדבר הזה????... בכל זאת קשה להראות יצוגית  ועסקית כאשר את מחזיקה ביד אחת פרוייקט סריגה  שעדיין לא מזוהה חצי סרוג , על ברכייך התיק ומתחת לבית השחי של היד השנייה את מנסה לאחוז בכדור צמר לפני שיטייל בכל המשרד. האמת, ... במחשבה שנייה, זה באמת נראה מראה משעשע, חחח... לא חשוב כמה מסוגנן לבשתי, לא עקרוני כמה יוקרתית הייתה נראית התספורת שלי וגם הצבע החמיא לי, ממש לא משנה כמה ציפורני היו עשויות בצורה אלגנטית וכמה נעליי שידרו נשיות קלאסית, לבטח נראיתי כמו משהו ספירלי לא מזוהה ברגעים אלו...
במקומות נוספים כמו בגינות ציבוריות ובספריות, הילדים זבי חוטם נעצרו מולי מביטים בסקרנות תוך שהם מושכים  בשולי מכנס אימותיהן ושאלו בקול מתוק: - אמא מה היא עושה? . במקרה הטוב, הן ידעו והסבירו בסבלנות ואף הביעו התענינות בעיסוקי דבר שגרם מיידית לחוסר יכולת להמשיך בעיסוקי. במקרה הרע הן פשוט ענו  לא יודעת , עזבו אותי מהשטויות האלה תוך שהן גוררות אחריהן את הצאצא בחוסר סבלנות מוחלט. דבר שגרם לי להתמוטט בשברון לב מוחלט ..איך הן לא יודעות איך???...
במקרה ובמקום האם נשאל האב - בדרך כלל תשובתו הייתה זה משהו של סבתות תוך שהוא מביט בי בחיוך מרחם על "הסבתאות המוקדמת"  או לחלופין מחליף מבטים משועשעים עם חברו שנמצא בסביבה. סבתות????!!! ... ואני חשבתי שארבעים זה השלושים החדש?????!!!....
במכללה מבטיהם של המרצים השונים היו משביתים אותי. חלקם היו ממש מזועזעים מהעובדה שבחרתי לסרוג במקום להאזין בחרדת קודש לדבריהם המשעממים, אחרים היו הופכים את עיסוקי בשיעוריהם למשהו משעשע כאשר הבינו שמלבדי בעצם אף אחד לא מקשיב להם. והנותרים פשוט היו מתעלמים ממני באלגנטיות אף אחד מהם לא רצה להבין ולהאמין שזו הייתה דרכי היחידה  להקשיב ולהפנים את החומר ומן הסתם כך לסיים את לימודי בשלום. (סוג של הפרעת קשב).
באוטובוס - הנהג היה תמיד מגניב לעברי מבטים דרך המראה. נו טוב אותו אפשר היה להבין...כנראה חשב שהמסרגות הם אמצעי חדש לשימוש בידי טרוריסטים.  תודו שמסרגות יכולות לשמש כלי נשק !!!!! חחחח.
אבל הנהג הוא לא מוקד העניין. כאשר המסרגות היו נשלפות באוטובוס. מיד מקצהו השני של האוטובוס הייתה תמיד אבל תמיד אצה רצה  להתיישב לידי , גם אם הוא ריק לחלוטין ,קשישה בת 250 אכולת שיניים , לעיתים נשענת על מטפל פיליפיני נבוך,  ובפיה שאלה המחץ. מוכרת????!!!!... כן כן זה לא שאלה שאופיינית אך ורק לנהגים בצומת.
נחושה להמשיך במטרתי לסיים עוד שתי שורות לפחות עד לתום הנסיעה הייתי נותנת לה מחיר מופקע אך היא לא הייתה מתייאשת וישר אומרת - יקר לי מידי ומשתפת בהשגותיה את כל יושבי הסביבה, דבר שהיה הופך לדיון ציבורי מעמיק באוטובוס.לאחר מכן הייתה מוסיפה - אבל אני יודעת לסרוג אז אולי תלמדי אותי את הדוגמא?....ומייד הייתה פורצת במונולוג של בזמני כשהייתי צעירה....
באותו רגע כל שנותר לי הוא להחזיר את הסריגה לתיק, לשלוף את אוזניות הרדיו הנייד, לעצום עיניים ולהרדם ...
האמת היא שכל פעם שהסביבה משדרת לי שעיסוקי הוא עיסוק ארכאי , ישן , משהו שמזמן נמוג מהעולם, ולחילופין אינו מתאים לאישה המודרנית של המאה העשרים ואחת ,... רגע לפני שאני נשברת וקוברת לעד את מסרגותי .. אני נזכרת במספר נשים אלגנטיות ומפורסמות שנהגו לסרוג בפרהסיה שהבולטות בהן - אודרי הפבורן בעבר למשל, ו
שרה ג'סיקה פארקר בת זמננו. האגדות האורבניות מספרות שניתן לצפות בה ברחבי מנהטן סורגת כל מיני אקססוריז קטנים. אין ספק שהבחורה הזו לבושה בבגדי מיטב המעצבים ומפרסמת אחרים  ועם זאת בחייה הפרטיים אינה מתביישת להראות כאישה  יפה חכמה ואלגנטית ,אך רגילה לחלוטין  ש....סורגת.
 
האמת היא שכבר הדליפו לי שגם ג'וליה רוברטס השחקנית ההוליוודית הנערצת עלי  חוטאת בסריגה ...
יאללה עוד מיתוס נשבר!....
האם זה כל כך רע שעוד מיתוס נשבר??? ביננו ...
אנשים ... יש כמה וכמה מצבים בחיים שסריגה היא הדרך האולטימטיבית להעביר את הזמן. למשל כשלבן יש אימון כדורגל או לפעוטה יש חוג בלט... ולך לא עלינו יש לשרוף 45 דקות בחוסר מעש... איך תעבירי את הזמן... את עוד שואלת?... בסריגה כמובן...
בואו נקצין את הסיטואציה. את מביאה את הבן כשעה קודם למשחק כדורגל של קבוצתו כדי שיוכל להתחמם לפני המשחק או את הפעוטה לפני הופעה כדי שהמורה תוכל לצווח עליה ועל חברותיה שלא יעשו בושות בהופעה. ונגיד שאת מאותן הורים שתמיד נשארים למשחק או להופעה גם אם את יודעת שתמותי משיעמום. אז מה עושים בזמן ההמתנה ? כמובן סורגים!!!... נכון אני יודעת שיש לך אפשרות לקפוץ הבייתה ולבצע כמה מטלות ביתיות ולחזור בזמן להופעה או למשחק. אבל ביננו הרי בזמן שתחזרי הבייתה תגלי שיש עוד כמה מטלות ביתיות שלא זכרת ואז אולי במקום להיות אחת מאותם הורים מעריצים כנראה תמשכי את הזמן בביצוע המטלות ותחזרי רק לאסוף את הילדים. למה לך ???!... תשארי לסרוג .. בסופו של יום יהיה ילד מרוצה וגם את ... בכל זאת היית מאד יצירתית היום...
אז הינה לכם טיפ להיום על הדרך - סריגה מומלצת לכל אותם הורים גם גברים וגם נשים למרות שעד לכאן כתבתי בלשון נקבה, שנמצאים בשלב של חייהם שנקרא תגיעו לשם מוקדם כדי למצוא מקום לשבת, ולסבול מכאב גב תחתון בשל כיסאות המתנה נוחים ועדיין אין להם בבית נער או נערה מתבגרים שתמורת מספר שקלים ניתן לשלוח אותם במקומכם לתפוס מקום לפני זמן האירוע. במקרה כזה פשוט  תהיו נחמדים  לעצמכם ועל הדרך תעסקו גם באומנות הסריגה.
ונחזור לוידוי שלי -
איבדתי את הביטחון שלי לסרוג בפרהסיה מאז שהלכו והתמעטו מעגלי הסריגה בסביבה הקרובה שלי. נכון שיש מעגל סריגה שאני מאד נהנית לנכוח בו בשל החברות הקרובות שרכשתי לי שם , אומנם כל אחת מהן באה ממקום שונה ומעיסוק שונה אך את כולנו מאחדת האהבה העזה לחוטי הסריגה, אך לצערי  המעגל הזה  מאד רחוק ממקום מגורי ולאחרונה במפגשים שהיו , נאלצתי להענות למחויבויות קודמות..דבר שלא הוסיף לבטחון העצמי שלי ...
בד"כ הן סורגות יצירות פאר ואני מסתפקת בצעיפים ושלים ומעט ריבועי גראני שאולי פעם יהפכו לשמיכה שתפאר את חדר השינה שלי.אצלהן תמיד אני מוצאת קיץ וחורף חוטי צמר מרהיבים ביופים ואילו אצלי קיץ וחורף ניתן למצוא חוטי כותנה בצבעים שקטים. אני תמיד טוענת שזה כדי להרגיע את הארון שלי שתמיד טובל בצבעי שחור אדום..
אתם יודעים ...בעולם סורגים בציבור ואף אחד לא מתרגש גם אם הסורג הוא גבר שחור גדול ממדים שלבוש בצורה מוזרה ....אתם מכירים הרי את התמונה הזו שמסתובבת ברשת...
תסתכלו טוב טוב...
מישהו בכלל מזיז את מבטו מעניניו כדי להסתכל על הסורג...
ורק פה מראה כזה יגזול הרבה מבטים משועשעים ....
אז עכשיו אתה מבינים למה אני כבר לא סורגת בציבור...
אז עכשיו אתה מבין למה כשאתה רוצה אני עונה לא הלילה  מותק...
לא אין לי כאב ראש...
אני פשוט סורגת בנאדם ....
**********************************************************************
הכל בהומור כמובן ....
שלכם תמיד ...
הצועניה היחידה..

עליונית מעניינת



para todo mis amigas e amigos aqui ,an espania, e an todo el mundo...
********************************************
עליונית מענינת שנדלקתי עליה. כמובן מצטרפת לרשימת הפרוייקטים לביצוע מתי שהוא....פעם....




ולפני שאנחנו נפרדים, אני מזמינה אותכם לקרוא מאמר משעשע שכתבתי בבלוג החדש שלי בתפוז שנקרא סטודיו צועניקה. הכנסו ובטוחני שתהנו...

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

יום המרק- העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-18 בדצמבר 2010, 17:14 במדור מתכונים
 

בשבוע הבא יתקיים יום המרק.
אני רואה את החיוך שעולה על פניכם. זה בסדר! גם אני גיחכתי קלות בהתחלה לכשקראתי על הפרוייקט הזה בבלוג בייגלה, אבל מהר מאד הגיחוך התחלף למבט של הערצה וגאווה על המעשה שעושים אנשי בייגלה בהצלחתם לרתום לפרוייקט שפים רבים ברחבי הארץ למטרה הנאצלת הזו.
אז ככה, מיטב המסעדות יגישו ביום שלישי 21.12 מרק  מהביל מעשה ידיהם  וכל ההכנסות יתרמו לעמותת לשובע המאכילה אלפי פיות רעבים מידי יום.
מה אתם יכולים לעשות ?- ללכת לאחת מן המסעדות המשתתפות בארוע, להנות ממרק מעולה ועל הדרך לעשות מעשה טוב. מזכירה לכם! הרווחים כולם לטובת עמותת  לשובע .
דבר נוסף שאתם יכולים לעשות הוא להגיע הבייתה אחרי יום עבודה מפרך, לעטוף במבט אוהב את בני משפחתכם, ולהודות לאל על כל מה שיש לכם. לאות הזדהות אתם יכולים להכין  מרק מהביל ומחמם ולחלוק אותו עם האהובים שלכם - משפחה וחברים.
מה אני באופן אישי הולכת לעשות? יום קודם אני נפגשת עם חניכי במתנ"ס קידום נוער. הנערים שלנו מאד אוהבים לבשל. נראה לי שאני אלמד אותם לעשות את המרק החביב עלי.
איזה מרק אתם שואלים? - מרק תימני חם וטעים שתמיד מחמם את הלב ועוטף בארומה שלו כל נשמה כאובה.
וכדי שלא תגידו שאני מקפחת אותכם אני מביאה כאן את המתכון שכבר פורסם בעבר בביתי הקודם-
מכשירים את העוף (דיר באלקום לא - לטענת אימא שלי  זה חלק מסוד הטעם הנהדר של המרק), חותכים למנות (כולל חלקים פנימיים כמו קורקבן - אך לא את הכבד- אותו עושים על האש בנפרד) ומרתיחים אותו ודואגים לנקות את הלכלוך שצף בזמן ההרתחה. מוציאים את העוף מהמיים הרותחים ושמים בצד.
מוסיפים למים שבהם בושל העוף לפי הסדר הבא,חבילה לקט למרק כתום, ראש שום טרי שקילפנו את קליפתו העליונה, קישוא  חתוך לרצועות, ולהביא להרתחה. מומלץ לצרף צרור קשור של פטרוזיליה אותו יש להוציא מהמרק בתום הבישול.
לאחר הרתיחה להוסיף שתי עגבניות מרוסקות ואת העוף שבושל, להרתיח עוד  כחמש דקות.
לא לשכוח לתבל בכף כורכום, פלפל שחור לפי הטעם, ומלח לפי הצורך (לפעמים די במלח של העוף המוכשר), וכמובן המון אהבה .

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

טבעת מעשה ידי -העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-17 בדצמבר 2010, 16:47 במדור חרוזים
 
ערב שבת, במטבח כבר ריחות התבשילים מחלחלים לאויר הבית, הרצפה מבהיקה בנקיונה, הצועניה הקטנה בפוזה האופיינית ליד הטלפון,  הטלויזיה דלוקה על ערוץ  הרדיו המוסיקלי (מוסיקה צוענית למי ששואל). ואני...כאן...
והיום לשם שינוי רוצה להמליץ לכם על כמה אתרים לחריזת תכשיטים-
- art bead scene
שימו לב כי בימים אלה האתר מציע 12 ימים של הדרכות חינמיות לכבוד סוף השנה האזרחית
המקום של יוליה - אתר המשלב בתוכו אומנויות יד מגווונות ובכלל חרוזים
- וכאן פשוט צריך לשוטט ולהנות...
- מסביב לשולחן החרוזים
מצאתי כאן רעיון נהדר לפתיתי שלג  מחרוזים
***********************************************************************************
ומעניין לעניין באותו עניין.
לאחר תקופת יובש כל כך ארוכה אני מוצאת שוב את עצמי בין סריגה לסריגה שוב חורזת...
כאן טבעת שחרזתי לאימי.....
אופן הביצוע פשוט ביותר - טבעת מתכת סלילית וים של חרוזים קטנים שמשחילים על הטבעת עד למילוי כל הסליל.
לא לשכוח לשים חרוזי מעיכה בשני צידי הסליל או לחלופין באמצעות צבת קטנה לעגל את קצוות הסליל בכדי למנוע פיזור החרוזים....
מתנצלת מראש על איכות התמונות - החרוזים האלה היו סרבני צילום וזה המיטב שהצלחתי.....
וככה היא נראית על היד..
ואת זו שמתי כאן כי השילוב בין פיסת המפה לטבעת יצר משהו מאד יפה..
אז שבת שלום אנשים יקרים ותהיו אנשים טובים ...
שלכם תמיד ..

הצועניה היחידה...


יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

יום הולדת לפורטל תפוז ולי - העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-16 בדצמבר 2010, 21:19 במדור כללי
 
איזה כיף לי לדעת שתפוז ואני חוגגים יום הולדת באותו חודש.
 
 
כיאות למזל קשת השייך ליסוד האש ולקבוצת המזלות המשתנים. כך הפרדס שלנו- מלא אש, ולא מפסיק להשתנות לרגע.   אוהב להרחיב אופקים,ולשלוח תפוזים נהדרים לעולמות חדשים ותחומי עניין מרתקים אחרים. בכל מה שקורה בפרדס שלנו -האופי הקשתי בולט בעוז רב -  חם, ישיר, אימפולסיבי מאוד - וכמובן בולט בחוסר הטקט שלו. לפעמים נדמה שהקשת  הזה פשוט עושה כל שגיאה אפשרית שקשורה לתקשורת, ומתעקש לומר את האמת בפנים. יש כאלה שאוהבים ומעריכים זאת ויש שכועסים, אבל אי אפשר לעמוד בפני הקסם הישיר הזה, וחייבים להגיב, לטוב ולרע...

הפרדס אלוף בלבדוק גבולות ביחסים. הוא בודק שוב ושוב את גבולות הגולשים בו  ותמיד ינסה לראות כמה רחוק הוא יכול ללכת. מילת המפתח של ה פרדסהיא חופש. בהשוואה לפורטלים אחרים הוא נוטה להיות פתוחו יותר ממערכות אחרות: הוא פשוט חייב להרגיש את החופש הזה, כדי להתחייב מחדש כל יום למטיילים בו.
לטוב ולרע, הוא יכול לעצבן בטירוף כמו גם לרתק ולגנוב את הזמן שלנו בלי שים לב, ואם את/ה רוצים להמשיך ולשהות במחיצת הקסם הזה - אתם חייבים לקבל גם את החופש הזה...
 
 
**************************************************************************************
אז לתפוזים האהובים שלי ולכל הגולשים כאן - יום הולדת שמח, שתפרחו ותתפתחו ותמשיכו להעניק לנו שעות של כיף והנאה
 
 
 
והנה מה שהחבורת הצוענים כאן הכינו עבורכם...
 
 
 
שלכם  תמיד בהמון אהבה
 

הצועניה היחידה.................

 

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

תמונות מים המלח - העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-15 בדצמבר 2010, 21:27 במדור כללי
 
התמונות הבאות צולמו מחלון האוטובוס בנסיעה האחרונה מירושלים לאילת...
נסענו לאורך ים המלח ודרך כביש הערבה, נסיעה לאחר שנים רבות בהן לא ביקרתי באיזור ים המלח. המראה השאיר בי טעם לא נעים, טעם של גסיסה כואב ואיטית של ים המוות ששרד שנים אך אם לא נעשה משהו לא ישרוד את תקופתנו.
התמונה הזו מאד מיוחדת בעיני...