יום רביעי, 22 ביוני 2011

מפית חדשה...

אני ממש לא זוכרת איפה ראיתי את הדוגמא של המפית הזו...
אצל שפסלה ??....
או אולי באתר סורגים????...
אבל זה ממש לא חשוב...
מה שחשוב זה שהיא מאד פרקטית ויפה  ועדינה כמו שאני אוהבת...
דווקא היא רקע נאה לפרח נר הזה שמפיץ ריח קסום של קוקוס...
וכמו תמיד השתעשעתי עם תוכנת הפוטושופ...


יש לי טבעת חדשה

והיא סרוגה מחוט עדין דקיק
ואני מאוהבת בה קשות....

מגן דוד ...


לפעמים זה פשוט כיף לשחק עם החוטים ולנסות לראות מה יצא.
 הפעם ניסיתי ליצור מגן דוד.
יצא מעט עקום
 אז מה...
לפחות ניסיתי חחחח...


יום רביעי, 15 ביוני 2011

צעיף לקייץ ולמעבר...

ניתן לסריגה בחוט כותנה דקיק דוגמת אלבה למשל...



קוטג' - העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-15 ביוני 2011, 21:46 במדור אקטואליה
 
אני מכורה לגבינת קוטג'!
מודה!!!!!!!
אני קונה כל יום גביע קוטג' למרות המחיר המופקע...
מודה!!!!!!!!!!!!
אני רותחת על תירוצי היצרנים על כך שמחיר הקוטג' מופקע בגלל שהקוטג' מכיל יותר גבינה, וזה עושה לי סימני שאלה גדולים ביותר אז מה מכילים שאר מוצרי הגבינה. הייתכן שהשאר הם מוצרי גבינה נטולי גבינה? לא ברור לי...
אבל מה אני עושה עם זה חוץ מלרתוח???.....
קונה עוד גביע קוטג' במחיר מופקע וסובלת בשקט. כבר אפילו לא מקטרת.
מודה!!!!!
יש עכשיו קמפיין כנגד מחיר הקוטג' ואפילו לא עשיתי את המאמץ הקטנטן ביותר לחתום עליו כי אף אחד לא טרח לשלוח לי קישור ואין לי זמן/ידע/ כח/רצון וכו' וכו' וכו' תירוצים מעצבנים/משעממים/ וחסרי משמעות אמיתית לחפש את הקישור המתאים.
מודה!!!!!!
אני מזדהה עם הקמפיין כנגד מחיר הקוטג' בכל רמ"ח אברי, ורוצה שיצליח ושיהיה פתח לעוד הרבה קמפיינים מוצלחים לטובת כלל הציבור
מודה !!!!.
מה אני עושה עם הרצון הזה וההזדהות הזו???
כלום !!!!!
מודה!!!!! מודה !!!!ושוב מודה!!!! ו
מה אתם עושים ?????
כנראה גם כלום!!!!!!
אז קודם כל אני רוצה מכאן לחזק מכל הלב את מארגני הקמפיין וגם באיחור את אלה שאירגנו את קמפיין הדלק וגם מראש את אלה שיארגנו את הקמפיינים הבאים... כל הכבוד שיש עדיין אנשים כמוכם. ההיסטוריה מוכיחה שאם כל אחד תורם ולו משהו קטן למאבק הגדול אז המאבק מצליח. אז אל יאוש אנחנו איתכם למרות שאנחנו שותקים...
רוצה להגיד לכם שלמרות ההלקאה העצמית עד עכשיו אני מבטיחה שאם מישהו יישלח לי קישור לעצומה אני אדאג להעביר אותו בפייסבוק וברשימת הקשר שלי במייל ולהזכיר אותו בכל שיחה אפשרית וכן להצטרף לחרם הצרכנים גם בעצמי למרות שאני לא אחראית לגבי תוצאות הגמילה מקוטג'... ובתקווה שהפעם החרם יהיה חרם כולל של כל האוכלוסיה.
********************************************** ו
עוד כמה מחשבות לא קשורות שעלו לי בעניין גבינת הקוטג' -
-קופסת קוטג' וליטר דלק עולים כמעט אותו מחיר. עולה כאן דילמה מה עדיף? לשתות כוס דלק או לאכול קופסת קוטג'? דילמה אמיתית ...
- החברות היצרניות מנסות לשווק לנו את הקוטג' בפרסומות שלהן כחלק ממשהו ביתי משפחתי וחמים. (שימו לב לציור דירת הקוטג' על הקופסה).בפועל קוטג' הוא דירה יוקרתית שמן הסתם חיים בה אנשים מהמעמדות הכלכליים הגבוהים, ועכשיו עם עליית מחירי הנדל"ן מחיר דירות הקוטג' עולים גם הם בצורה לא שפוייה. האם זו הסיבה האמיתית שמייקרים לנו את הקוטג' בלי פרופורציה? מתוך התלהבות לשווק לנו את התחושה שבאכילת גבינת קוטג' אנחנו נרגיש כאילו אנחנו חיים בדירת קוטג'? מזדהים עם מחירי הנדל"ן?????!!!!!.... אז עד לאן המחיר של הגבינה עוד יאמיר????..
תחשבו על זה....

יום רביעי, 8 ביוני 2011

מגרשי השדים...



בזמן האחרון נדמה לי שקהילת הסרגניות נראית ככה -


לא יודעת ...
כשראיתי את התמונה הזו, נזכרתי בסרט של ילדותי מגרשי השדים, וחשבתי שדווקא היה נחמד אם הייתה לי מכונית כזו ואיתה הייתי יוצאת למשימות חיסול של שדים שיוצרים בינינו  עימותים מיותרים...
הייתי אומרת להן -עשו אומנות לא מלחמה
אולי החיוך שהיה עולה על פניהם כשהיו רואים מכונית כזו, היה מיד מרגיע את הרוחות חחחח...



התמונה לקוחה מכאן -

אז לכולכן חברותי לדרך שמוציאות לי כל פעם את העיניים בעבודותיכן המדהימות,אני  מקדישה את השיר בהמון אהבה...


יום ראשון, 5 ביוני 2011

חג שבועות שמח...




ולכבוד החג הכל בלבן...

על נפנים - העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-5 ביוני 2011, 10:26 במדור אישי
 
כאשר יגורתי בא לי...
הפחד הנורא הזה שאני חושבת שאין בנאדם שלא נתקל בו, שהוא יפול ברחוב ואיש לא יעזור....התגשם אצלי הבוקר.
האמת היא שקמתי בתחושה לא טובה הבוקר. במשך דקות ארוכות התהפכתי מצד לצד וחיפשתי תירוץ למה כן להישאר בבית. אך היות ובסוף השבוע אני גם ככה אמורה להיות בחופשה קצרה, שינסתי מותנים, קמתי התלבשתי וכהרגלי מידי יום ראשון אירגנתי את חבילת הניירת להשלכה בפח מיחזור הנייר, וכאן כנראה הייתה השגיאה שלי.
הגיע זמני לצאת לדרך, ורק לאחר שנעלתי את דלת הבית הבנתי שחבילת הניירת לא בידי. היססתי ...לפתוח לא לפתוח את הדלת בחזרה...ולאחר מס' שניות פתחתי שוב את הדלת לקחתי את החב' בלב לא שלם ...אך מתוך תחושה שאם לא אקח אותה איתי, אתעצל יותר מאוחר ופשוט אשליך אותה בפח האשפה של הבניין ,,ואסבול שבוע שלם מייסורי מצפון.
לבסוף יצאנו אני והחבילה לדרך כאשר אני כבר הולכת בצעדים מהירים כדי לא להחמיץ את האוטובוס למקום עבודתי ועדיין  להספיק להניח את החבילה בפח מחזור הנייר. לא הייתי עם נעליים גבוהות, הייתי לבושה בבגדים מאד נוחים וקלים  סגנון ספורט אלגנט החביב עלי, אפילו התיק האישי שלי באופן חריג (נו בכל זאת אחרי שבת) היה קל מהרגיל.ולמרות כל אלה חשתי (לא ראיתי היות וחבילת הניירת הייתה גדולה דייה כדי להסתיר לי חלק מהדרך) שאני עולה על משהו, כנראה אבן, ניסיתי להתייצב אך רגלי הסתובבה ואני מצאתי את עצמי בתוך שניות שרועה על המדרכה , כאשר התיק שלי , חבילת הניירות, ושקית האוכל מפוזרים בכל עבר.
הכאב היכה בי במיידי. מעוצמת הכאב לא יכולתי לזוז דקות ארוכות. הדמעות הציפו את עיני. עברה לידי אישה ואני שאבתי עידוד קל מתוך מחשבה שהיא תעצור ותראה אם אפשר לעזור לי. היא לא עצרה.. ראיתי אותה מביטה בי ומסובבת את ראשה  לכיוון אחר וממשיכה בדרכה. אישה אחרת הגיעה מכיוון שני...אמרתי לעצמי זו בטח תשאל אותי אם הכל בסדר...כמה תמימה הייתי...היא פנתה לחצות את הכביש במקום אסור לחצייה...כמה אירוני .. העדיפה לסכן את עצמה ולא חלילה לשאול אם אני זקוקה לעזרה...
כשאישה שלישית חלפה לידי והעדיפה לבדוק את מצב הציפורים בשמיים והאם המכוניות חונות במקומן, הבנתי שאם אין אני לי מי לי...אספתי את עצמי  בכל כוחותי  לקום חזרה על רגלי. תוך כדי כך אני קולטת בחור רץ לעברי מצדו השני של הרחוב וכולו מתנשף מגיע אלי , צדיק אחד בסדום שמהמקום בו עמד באמת יכל היה להתעלם ממה שקרה לי ובכל זאת...- גברת.. גברת.. את צריכה עזרה?...כבר לא הייתי צריכה ...כבר עמדתי על רגלי..אבל מההכרת תודה פשוט התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה...תוך שאני מנענעת בראשי לשלילה ומנסה בכל כוחי להעלות חיוך עצוב .. זה בסדר אני כבר בסדר..
***********************************************************************
למה אני מספרת לכם את עוללות בוקר זה?...
כשאנחנו שומעים סיפורים כאלה ממכרים חברים או מסתם זרים, אנחנו מצקצקים בשפתינו לאות הזדהות ואולי מוסיפים מילה או שתיים בסגנון איזה אנשים רעים יש במדינה הזו. אבל האנשים האלה זה אנחנו...אנחנו מזדעזעים כשקורה מקרה קיצוני דוגמת נהג האופנוע שהופקר למותו בכביש דרך השבעה לפני מספר שנים וסתם כואבים מקרים שהסתיימו בנזקים קלים יותר. אבל כנראה שאנחנו צריכים לבדוק מה אנחנו עושים כשאנחנו נתקלים במקרים כאלה כאשר אנחנו אלה שיכולים להגיש עזרה....
אני יודעת שיש כאלה שיאמרו - אנשים מפחדים היום להגיש עזרה...לא יודעים באיזה תגובה ייתקלו... ואני אומרת.. זה לא תירוץ...אפשר להסתכל על הבנאדם .. ויותר מזה גם אם מדובר בשיכור/נרקומן/הומלס וכו'.. תמיד אפשר להרים טלפון  לשירותי הצלה..לא לנטוש.. לפעמים פגיעה קלה שאם לא הוגש לה עזרה ראשונה בזמן יכולה להפוך מהר מאד לפגיעה קשה שיכולה להסתיים במוות... מוות מיותר שיכול היה להימנע מלכתחילה..
אני יודעת שאני אומרת כאן דברים קשים ואולי אפילו קצת מקצינה את חומרת הדברים, אבל כרגע , בעצם לא כרגע אלא כבר די הרבה זמן, מה שאני מרגישה זה שהחברה שלנו איבדה את הרגש. נכון שהתחושה מוחצנת היום בגלל האירוע האישי שלי, אבל חשוב שנזכור כולנו שכל אחד יכול למצוא את עצמו נופל יום אחד  במובן כזה או אחר, וזקוק לעזרת האחר. וכל אחד מאיתנו  היה רוצה למצוא מישהו שיגיש לו עזרה באותו רגע, גם אם העזרה תסתכם במילת נחמה קטנה...
ותחשבו על זה...

יום שישי, 3 ביוני 2011

אסיף שוורץ - יוצרת בחוטי סריגה

רק בת 25 , בוגרת בצלאל, אמנית בחסד עליון, שעבודותיה היפות הסרוגות והמצויירות  מלאות חושניות וסקס אפיל ומביאות ניחוח חדש לעולם אמנות הסריגה הישראלי.
אל האתר שלה הגעתי במקרה - http://asifshwartz.carbonmade.com/, כמו תמיד בחיפושי הבלתי נלאים אחרי חידושים בעולם הסריגה הישראלי ובעולם כולו.

כצפוי התאהבתי...

דבריה כיצד הגיעה לאמנות הסריגה, ריגשו אותי עד דמעות ...




"אל הסריגה הגעתי בעקבות רעידת אדמה שפקדה את חיי האישיים..
חיפשתי מקום בטוח לברוח אליו.. מצאתי את עצמי סורגת, מחזירה את נפשי אל בית אמא, אל המקום הבטוח והחם.
השכלתי להבין שעלי לשנות דפוסים באופן דרסטי בכדי שאוכל לשרוד ולאחות את השברים.
התחלתי ליצור באופן אחר, מהבטן, הפסקתי לחשוב. הנחתי לרגשות להזדחל מתוכי אל היצירה. המשכתי ליצור באופן אובססיבי, איבדתי קשר עם המציאות תוך כדי היצירה..
היום אני נמצאת במקום אחר..
אני מכירה את הדפוס החדש שסיגלתי לעצמי..
התחלתי בחיפוש אחר האיזון המחודש.."

לא יכולתי שלא להזדהות, אני חזרתי לסריגה בעקבות רעידת אדמה שפקדה את חיי האישיים. גם אני היום במקום אחר..

********************
טיילו באתר שלה ותהנו מעבודות צבעוניות ומלאות רגש שנותנות לתחום האמנות  הזה שאנחנו כל כך אוהבים פרשנות חדשה ולא פחות מהנה.
http://asifshwartz.carbonmade.com/projects/2914504#1
http://asifshwartz.carbonmade.com/projects/2914402#1


**************************************
ולפני שאנחנו נפרדים היום עוד כמה מילים על בלוג קנדי טעים במיוחד .


עלמה 7 חוגגת 1000 רשומות מתוך 1000 מפורסמות ו600,000 כניסות לבלוג שלה. לכבוד זה היא תעניק מתנה בלוג קנדי ענק במיוחד הכולל -  קארדסטוקים וניירות גדולים 30X30, קארדסטוקים וניירות בינוניים 20X20, קארדסטוקים קטנים 15X15. סרטים, באורך מטר בערך, בגדלים שונים, חלקים, מודפסים, אורגנזה, דו-צדדים. ניטים ובראדים בצורות שונות ובצבעים שונים, קישוטי לבבות נוצצים בשני גוונים, פרחי פרימה, פרחי בד, עלי פלסטיק ופרחים סרוגים משני סוגים - רגיל ושושנים (אני סרגתי!), סט חותמות שקוף בנושא אהבה, חותמת גומי מודבקת לעץ בצורת בול (לא בתמונה), שני זוגות מספריים בצורות, מדבקות אותיות קטנות באנגלית וחיתוכי מספרִים גדולים, תבנית נסטביליטיס בצורת פתיתי שלג.


כל מה שצריך לעשות זה להרשם כמנויים, להגיב ולפרסם במדיות אחרות בהן אתם חברים.
אז מזה טוב עלמה ואתם כנסו ותהנו...

יום רביעי, 1 ביוני 2011

שוק האיכרים - העברה מהבלוג הישן סטודיו צועניקה


היום אני 
 

 
פורסם ב-1 ביוני 2011, 11:16 במדור צילום
 
אוי אני כל כך מאושרת שהמחשב שלי חזר לעבוד, כלומר האינטרנט. ויש לי כל כך הרבה מה לספר ולהראות. ואני גם חייבת לדווח לכם על ספר מעולה שקראתי לאחרונה וכן גם על הרפתקאותי מול מחלקת האינטרנט של הוט. והזכייה בתחרות של אקטיבייה...אבל איך אומרים...פרה פרה..לא רוצה שתיבהלו מהפצצות מידע... 
אז היום נדבר על שוק האיכרים בנמל תל אביב...
שווקים אני אוהבת... יש בהם צבעוניות מיוחדת...והמון המון דברים לקנות עד כדי כך שאני מרגישה בשווקים כמו  ילדה קטנה בחנות ממתקים ענקית שלא יודעת במה לבחור....
בתל אביב אהובתי יש מספר שווקים אך השוק שהכי מצליח להרשים אותי כל פעם מחדש הוא שוק האיכרים בנמל תל אביב. למה לא השוק החדש במתחם התחנה. אספר לכם כשאעלה פוסט על מתחם התחנה.
למה כן השוק בנמל - גם בגלל הסיבות הבנאליות , צבעוניות עליזות וכו' וגם בגלל הנקיון הנפלא ששורר בו וריח הים שאופף אותי מיד כשאני מגיעה לאיזור. והכי חשוב בגלל התוספת החדשה בהאנגר ומאחוריו שפשוט עשתה לי טוב בביקורי האחרון שם ו...
כמובן שלל הפירות והירקות הטריים עימו יצאתי משם... 

 תפו..תפו...תפוזינה....
אגב ממול איפה שישבתי יש גלידריה יוגורט מעולה שכיף לנפוש שם בימי השמש הלוהטים על גביע שייק יוגורט מופלא


 אצא לי השוקה...
תרנגול קטן אקנה לי... 
 וזה כבר המתחם בתוך ההאנגר.... 
 איך אפשר לא למות מאושר עם מראה שכזה...