צעיף של צועניה...

בתחילה היה עיגול אחד..

ואז נוסף עוד אחד....

ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד...

עד שנוצר השל היפיפה הזה ...

בת צוענייה

שבי בר

מילים: שחר כהן

לחן: אסף צרויה



מי לימד אותך ככה לכאוב,

בת צועניה ילדת הרחוב

עגילי זהב נופלים לשערך

לוחשים לחייך



איך הרוח מתרחקת,

וחוזרת שוב אלייך

את לא רואה את עצמך

איך עיניים את עוצמת

מסתגרת ונשמרת

רק פתחי את ליבך



קומי צאי אל האור

אלייך אז...

מי יגיע לראות פנייך זורחות

קרן שמש עולה

בעינייך כבר לא נשאר האתמול



וריחות אביב דופקים בחלון

בת צועניה הסיטה וילון

בין כותלי ביתך

רוח פרצה באוזנך לחשה



איך הרוח מתרחקת,

וחוזרת שוב אלייך

את לא רואה את עצמך

איך עיניים את עוצמת

מסתגרת ונשמרת

רק פתחי את ליבך



קומי צאי אל האור...



איך הרוח מתרחקת וחוזרת

את לא רואה את עצמך



קומי צאי אל האור...
 
http://www.youtube.com/watch?v=wZgObVSgqG4&feature=related