ריח של ילדות...
היום אני 
פורסם ב-26 בפברואר 2011, 14:11 במדור סיפורים
הנרקיס מלך הביצה...
| מילים: לא ידוע לחן: לא ידוע
לִי פְּרִיחָה לְבָנָה
וְהַכֶּתֶר לִי צָהֹב - הֲתֵדְעוּ, יְלָדִים, מִי אֲנִי? - הַנַּרְקִיס הֶחָבִיב, רֵיחָנִי וְעַלִּיז, הַנַּרְקִיס מֶלֶךְ הַבִּצָּה. הֲתֵדְעוּ, יְלָדִים, כִּי חֲבֵרַי הֵם צְפַרְדְּעִים, לְקַפֵּץ, לְנַתֵּר הֵם יוֹדְעִים! כָּל הַיּוֹם הֵם שָׁרִים, קְוָה-קְוָה-קְוָה... הַנַּרְקִיס מֶלֶךְ הַבִּצָּה!
לשמע הדקלום הזה נעורתי מתוך שרעפי וחדלתי מקשקושן של מסרגותי. סובבתי את ראשי וראיתי את אחייניתי המתוקה יושבת בפינת החדר אוחזת את הדובי הענק שיושב בד"כ בניחותא על הספה. מחבקת אותו ומדקלמת לו בקולה המתוק את הדיקלום המקסים הזה.
הנחתי את הסריגה על השולחן שלצידי וקרבתי אליה לאיטי. רק כשהתיישבתי חרש לצידה היא עצרה רגע והביטה בי בחיוך מלאכי. "הייתי בהצגה" לחשה לי...
"ואיך היה" שאלתי אותה גם אני בלחישה, כמו המתקנו איזה סוד ...
"אפה מאד...מאד אפה ..." לחשה שוב ..."והמלך ..." היא מתחה את גבה ונשכבה על רגלי...
"המלך????...." שאלתי....
"הוא כל כך טוב ...הוא בסדר ...את יודעת טלי הוא ממש ממש בסדר ..." אמרה ומבטה נעלם אישם בתקרה שמעליה כמו ראתה מלך דמיוני מביט בה מהתקרה....
חייכתי וליטפתי לאיטי את שערה... והיא התמסרה...
ישבנו כך שקועות כל אחת במחשבותיה במשך דקות ארוכות...
לפתע שוב נשמע קולה..."טלי , נכון שאת מאוד אוהבת נרקיסים?..
חייכתי אליה ואמרתי לה "מאוד., מאוד... יותר מכל שאר הפרחים"...
והיא שוב הקשתה כמו שרק הקטנים האלה יכולים "למה?.. כי הוא מלך?...כי הוא הכי יפה מכל הפרחים?... כי יש לו ריח כמו של הבושם שאת אוהבת?...כי זה מזכיר לך את היומולדת?..."
הבטתי בה ודמעה סוררת התגלגלה במורד לחיי. לא ... נענעתי בראשי...לא יכולתי לדבר...
באותו רגע הייתי כמעט בת גילה. קצת יותר גדולה. הייתי בכיתה א', בשיעור עברית, בכיתה ששנאתי שנאה עזה, עם ילדים שלא בחלו בשום דרך לעשות לי רע, כי הייתי שונה... והזאבים בהחלט הריחו דם...
באותו שיעור, המורה לימדה על הנרקיס מלך הביצה, ובחוץ דרך חלונות הזכוכית , יכולתי לראות את גנרל חורף חוצה עננים וממטיר את זעמו על פני הארץ באור גדול.
לפתע, בדמיון של ילדה, מתוך האפרורית ששררה בשמיים , מבין שני עננים עבי בשר רטוב, הציץ אלי מלך...מלך עם כתר צהבהב לבנבן... לא יכולתי לטעות, זה היה מלך הביצה...והוא חייך אלי חיוך עצוב ושלח לי נשיקה רטובה...אותו יום היה יום ההולדת שלי... ואני ביקשתי שיקנו לי זר של נרקיסים...
...."נו ... למה את בוכה.. הוא מלך טוב... את רוצה שאני שאני אספר לך את כל הסיפור כדי שתראי כמה הוא טוב... אולי ככה לא תבכי ..." הילדה בשלה...
חייכתי אליה ומשכתי אותה אל חיקי, "את כל כך מקסימה" לחשתי לה, והסנפתי לתוכי את ריחה...
נדמה היה לי שהיה לה ריח של נרקיסים...
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה